לא מעט פעמים אני מגלה שאסטרטגית פיתוח המשאבים של הארגון היא "לשלוח מיליון בקשות לכל מיני קולות קוראים ולקוות שמשהו מזה יפגע". זו לא ממש אסטרטגיה לפיתוח משאבים, ואפילו כטקטיקה אתן חייבות להודות שמדובר ברעיון לא מוצלח בכלל.

למה?

1. אסטרטגית פיתוח המשאבים צריכה לעמוד בהלימה לאסטרטגיה הכללית של הארגון. אם למשל אתן מתכננות להרחיב את הפעילות של הארגון לאזורים אחרים בארץ, אז ברור שאסטרטגית פיתוח המשאבים תצטרך לתמוך בעקרון הזה. ייתכן שיידרש לכם מימון רציני לבינוי ותשתיות מורכבות – האם גם אז תשלחו אינסוף בקשות לכל מיני קרנות ותנסו לגייס מכל אחת מהן 50,000 דולר עד שיצטברו לכם מיליוני שקלים?
2. אסטרטגית פיתוח המשאבים צריכה לעמוד בהלימה לתיאוריית השינוי של הארגון שלכם. אתם חייבים לוודא שהבעיה החברתית שאתם נותנים לה מענה שרירה וקיימת ושהפתרון שאתם מציעים אכן מתאים ויש לו יכולת לייצר השפעה אמיתית בשטח. לפעמים ארגונים ממשיכים לגייס כסף לפעילות מתוך עקרון אינרציה כלשהו ("כי ככה עשינו כל השנים") מבלי לוודא שהפעילות עדיין רלוונטית. לפעמים המצב בשטח משתנה ואין יותר קשב או סובלנות לדרך הפעולה הרגילה שלכם (ע"ע קורונה למשל). מה שהיה תמיד הוא לא בהכרח מה שיהיה, או במילים אחרות – אתם חייבים לשמור על גמישות והקשבה ולא לפחד לעשות שינויים.
3. אסטרטגית פיתוח המשאבים חייבת להסתכל על מה שקורה מחוץ לארגון (בעיר, במדינה, בעולם) אבל גם פנימה, לתוך הארגון: אפשר להגיד עד מחר "מה חייב להיות" אבל אם אין כוח אדם או צוות לממש את כל זה – אז כמובן שלא השגנו בזה שום דבר. לכן אסטרטגית פיתוח המשאבים חייבת לקחת בחשבון את הכוחות הפועלים בארגון, את בעלי העניין שלו ואת כל הזירות החיצוניות שיכולות לסייע לכן.

אז איך לבנות תכנית אסטרטגית ריאלית לפיתוח משאבים?